סיפור אישי קצר.
אנחנו משפחה רוסית קלסית, מה שאומר שאני בת יחידה. האח היחיד של בעלי גר שנים בארה"ב, מה שמשאיר אותנו לבד עם 2 סבתות בשלניות (לא בסלון), שמכינות כל חג כמויות תעשייתיות של אוכל רוסי כשר לפסח. (כן, יש דבר כזה.)
ומכיוון שכל חג הנדל"ן על השולחן הופך להיות יקר, התחלתי לבנות לגובה.
שלב א': סקיצות, סקיצות, סקיצות.
שלב ב': המועמדים שהגיעו לקו הגמר
ולאחר עוד קצת מחשבה וכמה אריזות של שוקולד החלטתי לוותר על מחזיקי מצות המשולשים.
שלב ג': מודל קרטון.
ופתעים? קרטון הוא החומר הכי פשוט והכי נגיש למידול. בכמה דקות ובעלות אפסית קרטון מאפשר לראות ולהרגיש את המוצר האמיתי. הקרטון מגלה האם המוצר נוח לשימוש, יציב, פרופורציונלי ועוד המון דברים שאין אפשרות לראות גם בתוכנת תלת ממד המתקדמת.
במקרה של מחזיק המצות ראיתי שהוא יצא גדול מדי ועשיתי מספר מודלים נוספים עד לקבלת מוצר יציב עם פרופורציות טובות.
שלב ד': תכנון והצעות מחיר.
לשלב הזה אני קוראת "יום הדין".
לעלות הייצור יש השפעה ישירה על העלות הסופית של המוצרים. במידה והיא גבוה מדי – המוצר חייב להשתנות או להישאר לתמיד בשלב הסקיצה.
כלי למצות עם הכיתוב היה יקר מדי ולכן לא שרד.
שלב ה': יצרנים.
חיפוש יצרנים הוא תמיד פרויקט בפני עצמו.
האתגר הגדול בייצור של כלי למצות היה למצוא מפעל צבע עם תו תקן "מאושר למזון", בעל רגישות לפרטים הקטנים ולסטנדרטים הגבוהים של מוצר דקורטיבי, שמוכן לעבוד בכמויות קטנות. חיפוש באינטרנט, שיחות אינסופיות עם נציגי "נירלט", נסיעות למפעלים - כל אלו לא הועילו כלל. הישועה באה מפורום עיצוב בפייסבוק שהמליץ על מפעל מקצועי שאכן עמד בכל הדרישות המחמירות.
שלב ו': אריזה.
כמו תמיד, עיצוב מינימליסטי + חומרים ממוחזרים ומתמחזרים.
והשלב האחרון: צילומים.
